| מרחב רֵעִים
קיבוץ רעים הוקם בשנת 1949. הוא משתייך למועצה האזורית אשכול. שם הקיבוץ ניתן לו לזכר חברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות. בטקס העלייה לקרקע באוקטובר 49 נתלה שלט גדול "אנחנו כאן – עוד יבואו"… ומאז באים.
עד שנת 2018 היה רעים קיבוץ שיתופי, ובשנה זו הפך לקיבוץ מתחדש.
בשנים האחרונות עיקר הגדילה של רעים מתבססת על קליטת משפחות צעירות המחפשות איכות חיים בקהילה שיתופית, לצד בנים החוזרים לרעים לבנות בו את ביתם.
אירועי ה־7 באוקטובר
ב-7 באוקטובר חווה הקיבוץ מתקפת טרור בקנה מידה גדול ואכזרי. עשרות מחבלי חמאס חדרו לקיבוץ.
קיבוץ רעים היה אחד המקומות השקטים בנגב המערבי, שהפך בן רגע לשדה קרב בו נלחמו עשרות מכיתת הכוננות של הקיבוץ והגנו בגופם על תושביו. במהלך הקרבות בקיבוץ נהרגו 7 אזרחים ו־4 קציני צה"ל.
בסמוך לקיבוץ, התקיים פסטיבל המוזיקה נובה בהשתתפות כ־3,500 איש.
מחבלי חמאס הגיעו למתחם הפסטיבל בטנדרים ומצנחי רחיפה, והחלו לירות במשתתפי המסיבה ברובי קלצ'ניקוב, ברקטות RPG ולהשליך לעברם רימוני יד. במהלך הטבח נרצחו 364 אזרחים, נפצעו מאות אחרים ו־40 נחטפו.
הטבח בפסטיבל נובה הוא פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל ומהגדולים בהיסטוריה האנושית.
דינה כהן, האחות של קיבוץ רעים, הצילה חיי פצועים תחת אש ב־28 שנות עבודתה כאחות של קיבוץ רעים מכירה דינה היטב את כל ההיסטוריה הרפואית של חברי הקיבוץ ויודעת לטפל במצבי חירום. אבל דבר לא הכין אותה לבוקר שבת, כאשר המרפאה שלה הפכה לחדר טראומה והיא הוזעקה לטפל בחיילים פצועים ובצעירים פצועים מהמסיבה ברעים.
"מצאתי את עצמי בשבת בבוקר, כמו כל הקיבוץ, במטח פתאומי של טילים, ללא הכנה מוקדמת. בתוך עשר דקות קיבלנו הודעות שיש חדירה של מחבלים לקיבוץ".
בשלב מסוים קיבלה כהן שיחה ממפקד כיתת הכוננות. הוא בישר לה שהגיעו למרפאת הקיבוץ חיילים פצועים. "שאלתי אותו מה הוא צריך, והוא ענה 'לא יודע'. הבנתי שבמצב הזה הוא לא רוצה אפילו לבקש שאצא. אמרתי לו שיבוא עכשיו וייקח אותי למרפאה". כהן השאירה את ילדיה ואת בן זוגה בממ"ד ויצאה.
"היום אני מבינה שעבור אנשים שתפקידם הוא להציל חיים ברגע האמת – זה מבחנם האמיתי. לא חשבתי ולא פחדתי, עבדתי על אוטומט. ראיתי מול העיניים את אלה שנשארו בחיים. היה חשוב לי שיקבלו את הטיפול כמה שיותר מהר וישרדו".
סיפורי גבורה
