"הירידה לאוטו הפכה לחמש שעות של הצלת חיים"

בבוקר שמחת תורה, כשהאזעקות לא פסקו והירי התקרב, הבין ליעד אוחנה, פרמדיק ראשי ב"איחוד הצלה" ותושב אופקים, שהוא חייב לצאת לשטח. הוא הכניס את משפחתו לממ"ד, אמר לאשתו שהוא רק יורד לאוטו להביא את האפוד והקסדה – ולא חזר במשך חמש שעות.

בזמן שהעיר תחת מתקפה והשוטרים נלחמים על חייהם, טיפל ליעד בעשרות פצועים. "אתה חייב לנתק את הרגש ולעבוד על אוטומט – אחרת אתה קופא. להציל חיים זה מה שאני יודע לעשות." גם כשחזר הביתה, השקט לא נמשך. באותו לילה גויס בצו 8 ויצא שוב למשימה – הפעם כחייל.

"לפעמים עברה המחשבה 'אולי אני לא צריך לעשות את מה שאני עושה', אבל אני מבין שאין סיכוי. זה צו השעה, זו המלחמה של הדור שלנו. אתה מרגיש בידיים את המשמעות של להיות שם ראשון, להציל חיים".

"עשינו למיאל יום הולדת של חד קרן – אני לא מאמינה שאנחנו כאן"

ב־7 באוקטובר התעוררו עמית (26), לוחמת מג"ב, ורועי גור (29), בלש בתחנת אופקים, לקולות האזעקות. רועי יצא להילחם באופקים, ועמית חיכתה לסב שישמור על בתם מיאל – ואז הצטרפה לקרב בגזרת אשכול עם השוטר יהודה קידר ז"ל.

בצומת מגן נתקלו במחבלים. יהודה חיסל את הראשון, עמית את השני – ואז ספגו פגיעת RPG. שניהם המשיכו להילחם למרות הפציעות. בהיתקלות נוספת סמוך לרעים נפצעה עמית בידה, וקצין שהיה איתם נפגע בצווארו. עמית עצרה את הדימום ביד אחת וירתה באוויר ביד השנייה להזעיק חילוץ. רק בבית החולים נודע לה שיהודה נפל.

"עשינו למיאל יום הולדת של חד קרן. בכיתי כשקראתי את הברכות. עצם זה שאנחנו כאן – זה נס."

"ניהלתי קרבות ליד הבית שלי"

בשבת בבוקר, התעוררה סא"ל ירדן שוקרון יפרח בביתה שבאופקים יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. היא מיהרה להכניס את המשפחה לממ"ד – ויצאה ללחימה.

כמג"דית גדוד שחר בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, היא הוקפצה עם חייליה לבסיס אורים בעקבות דיווחים על חדירת מחבלים לבסיס, שם ניהלה שלוש היתקלויות וחיסלה שלושה מחבלים.

"משם נסעתי לאופקים וממש ליד הבית ניהלתי קרבות", סיפרה. יחד עם לוחמי הימ"מ, פעלה לטיהור העיר, מבית לבית, עד לשעה 2:00 בלילה – אז חוסלו אחרוני המחבלים שהתבצרו בביתם של רחל ודוד אדרי. במהלך היום הזה הצילה סא"ל שוקרון יפרח חיים של עשרות אזרחים ואזרחיות.