| מֶרְחָבִים

המועצה האזורית מרחבים, הממוקמת בלב הנגב, כשמה כן היא – מרחבי שדות עד לקו האופק, נוף רגוע בגוני ירוק וחום, גבעות עטורות מטעים.

בתחום המועצה, שנוסדה ב־1951, הוקמו 14 מושבים: אשבול, בטחה, גילת, מסלול, ניר משה, ניר עקיבא, פדויים, פטיש, פעמי תש"ז, קלחים, רנן, שדה צבי, תלמי ביל"ו ותפרח; היישוב הקהילתי מבועים; יישוב מפוני גוש קטיף: שבי דרום; הכפר השיקומי: עלה נגב-נחלת ערן; הכפר החינוכי, אשל הנשיא ושיכון חיל האוויר חצרים.


אירועי ה־7 באוקטובר

יישובי המועצה האזורית מרחבים נהנו מתחושת ביטחון גם ללא גדרות וכיתות כוננות עד לבוקר ה־7 באוקטובר, בו הכול השתנה. בשעה 6:40 התקבלה במועצה הודעה ראשונה על מתקפת טילים כבדה בכל הארץ. שעה אחרי כבר הובן שמדובר במתקפה מסוג אחר.

כלל התושבים הונחו לשהות במרחבים מוגנים ולנעול את בתיהם. המועצה ביצעה מיפוי של מחזיקי נשקים ביישובים והוקמו כיתות כוננות. תושבי המועצה פעלו בגבורה ובעוז ודאגה לביטחון ושמירה על קהילת מרחבים מתחילת הלחימה. תושבים רבים מהמושבים מסלול ופטיש הצילו מעל 1,000 צעירים מהמסיבה ברעים. דאגו לצרכיהם וליצירת קשר עם הוריהם וכמובן להסעות באמצעות אוטובוסים לנקודת האיסוף בבאר שבע.

המועצה האזורית מרחבים ספגה אבדות קשות וחבל הארץ כואב ומדמם. 16 נופלים ונרצחים מתושביה. בהם חיילים שנפלו בגבורה בהגנה על המולדת ותושבים שנרצחו בדם קר.

תושבי מועצת מרחבים רואים את המסירות והמחויבות האדירה של הקהילות ונאחזים במטרה אחת: "לשקם את הכאב הבלתי נתפס ולשקם את יישובינו. זו משימה קשה ויש מי שחושב שהיא בלתי אפשרית. אבל אנחנו לא ניתן לכלום לשבור אותנו. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".

"אתה לא חושב על עצמך – אתה רק רוצה לחלץ כמה שיותר אנשים"


שבת, 6:22 בבוקר. משפחת דוידיאן ממושב מסלול הסמוך לאופקים מתעוררת לקולות הפגזות וירי. עוז (52) ואשתו רצים עם שלוש הבנות שהיו איתם בבית באותה עת לממ"ד וסוגרים את הדלת. 

 באותו רגע מקבל עוז הודעה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית מגיסו, שהיה באותו זמן בחווה של המשפחה הסמוכה לאתר מסיבת הטבע: "יש כאן מלא ילדים פצועים. מי יכול לעזור?". עוז יוצא מהממ"ד, מכניס אליו כמה בקבוקי מים וטס לשטח. שם הוא חובר לאחיותיו ולאחיו שגרים במושב פטיש הסמוך.

עוז נכנס לשטח ומחפש צעירים חיים הזקוקים לחילוץ. כשהוא מוצא אותם, מתחבאים בקקטוסים, בשיחים, פצועים ומגואלים בדם, יחפים, בוואדיות, במחסות, מבוהלים עד מוות – הוא מעלה אותם לטנדר ומוריד אותם בפטיש, אצל אימו ואחיותיו שקולטות אותם. 

מעלה עוד סיפורים

סיפורי גבורה

כותרת הסיפור (לשימוש פנימי - לא יפורסם באתר) *
שם מלא (לשימוש פנימי - לא יפורסם באתר) *
האם לפרסם את שמך באתר? (יש ללחוץ על הכפתור לאישור)
כתובת דוא"ל (לשימוש פנימי - לא יפורסם באתר) *
מספר טלפון (לשימוש פנימי - לא יפורסם באתר) *
הסיפור שלך *

דגל להוקרת מערך המתנדבים

טקס הנפת הדגל | 6 בפברואר 2024

דילוג לתוכן