תעשה את מה שאתה אוהב ותצליח! משפחת רונן מקדש ברנע

 

 

מי:

איתן (33), רוני (31), רותם (8) ושחר (3)

 

נקודת מוצא:

מושבים במרכז הארץ

 

לאן עברו:

קדש ברנע

 

פז”מ:

שלוש שנים

 

עיסוק:

רוני אחות בקהילה, איתן איש מחשבים ובנוסף מופיע ומטפל באמצעות בעלי חיים

 

מוטו לחיים:

תעשה מה שאתה אוהב ותצליח

 

למה החלטתם לעבור מהמרכז לנגב?

“אשתי גרה במשך תקופה בערבה, התאהבה במקום ומאוד רצתה לחזור לגור שם”, מספר איתן, “אבל בערבה לא היו מספיק אפשרויות מבחינת תעסוקה בשבילי, אז בחרנו באפשרות קצת פחות קיצונית. החלוציות היתה בנו תמיד. לפני שגרנו כאן היינו תקופה קצרה גם בשומרון”.

 

איך הצלחתם להסתדר מבחינת עבודה?

“רוני מיד הגיעה למשרה מסודרת כאחות, אבל אני אומן מופיע שצריך קהל, וכאן אין מספיק קהל. לפני המעבר ותקופה קצרה לאחריו, הייתי במצב של חוסר ודאות, לא ידעתי לאן אני הולך. לא ידעתי כלום על הדרום ועל הסביבה – שמעתי רק על הפגנות בירוחם. בסוף החלטתי שאף אחד לא יעשה בשבילי, אני זה שצריך לעשות לעצמי. התחלתי לייצר לעצמי מקורות פרנסה ובהדרגה נכנסתי לתחומים נוספים – למדתי מחשבים, תכנות, ניהול רשתות, ופה אני מיישם את זה כטכנאי אזורי, בתור עוד מקור שמייצר הכנסה”.

 

איך הגיבו המשפחה והחברים כשהודעתם שאתם עוברים?

“חלק קיבלו את זה כאילו עברנו לחו”ל”, צוחק איתן. “לאנשים יש מחסום טבעי שקשה לפרוץ אותו. הרבה חברים לא מגיעים, אבל מי שמגיע – מגיע בכל הזדמנות, ותמיד כשיורדים דרומה מגיעים אלינו. מעבר זה עניין לא קל, וצריך להיות מודעים לזה שלא כולם יקבלו את זה בברכה, ושיש אנשים שלא יישארו אתך לאורך כל הדרך”.

קדש ברנע הדפסה-219

איך המגורים בנגב לעומת המרכז?

“כאן הזמן זז לאט יותר, לא מהר כמו במרכז. פגישות נקבעות על מי מנוחות, המועדים מתארכים, לפעמים עוברת חצי שנה עד שפגישה מתקיימת, ולא כל דבר פה הוא כזה חשוב. זה מה שנקרא ‘זמן מדבר’. אחרת לגמרי מהמרכז”.

 

 

קדש ברנע הדפסה-313

 

ואיך הילדים התאקלמו?

“לילדים ממש כיף פה, הלוואי ולי היו חיים כאלה בתור ילד. יש להם המון חברים והמון חוגים. כשגרים באזורים עירוניים – או שהחברים באים אחד לשני, או שפשוט לא נפגשים. פה כולם נפגשים בחוץ, יש מרחבים, רוכבים על אופניים, אפשר לתת לילדים ללכת לטייל לבד או ללכת לחברים בלי שאנחנו נדאג ונפחד שיקרה להם משהו”.

 

הבילויים של המרכז חסרים לכם?

“דווקא כאן יש חיי חברה ותרבות מאוד עשירים. בכל חודש מביאים לכאן הצגה מבחוץ – יש כאן יותר תרבות ממה שהיתה לנו במרכז. הילדים רואים הצגה פעם בחודש, ואני לא בטוח שהייתי יכול להרשות לעצמי לעשות את זה במרכז, ולקת אותם לכל כך הרבה פעילויות וחוגים כמו פה – לא מבחינת זמן ולא מבחינה כלכלית”.

 

מה אתם הכי אוהבים בקדש ברנע?

“את השקט והשלווה”.

משפחת רונן קדש ברנע

 

 

ובנגב בכלל?

“הנגב הוא אופק רחוק ורחב, פתוח לכל עבר. כשאברהם אבינו ראה את המלאכים בפתח האוהל לאחר שהודיעו לו על לידת יצחק הצפויה, הוא נכנס לאוהל והכין אוכל והגיש להם מיד – ולא היה לו מיקרוגל”, צוחק איתן. “זה בגלל שבנגב רואים מכמה קילומטרים כשאנשים מגיעים אליך, ואז אפשר להספיק להכין הכל, אין הפתעות”, הוא מסביר.

“אני יוצא לטיולים כמה פעמים בשבוע עם ג’יפ הסופה שלי, וכאן קשה להתרגל לנופים, הם אף פעם לא נמאסים. נהנים בכל פעם מחדש מהעוצמה והמרחבים”.

 

יש בזה הגשמה ציונית?

“הגשמה ציונית זה להיות במדינה בכלל. כאן זה יותר חלוצי מאשר להיות ציוני, וחשובה הנוכחות שלנו כאן כדי לא לאבד את האדמה, גם בגלל שכנינו שמתפרשים סביב. וצריך לשים